#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה נחלקו אביי ורבא אי ידו כידה או עדיפא מידה? ולמאי נפק""מ?<br>ואיזו מחלוקת נאמרה עפי""ז בבאור המשנה?"	"אי ידו דבעל עדיפה מיד האשה, או שווה לה. ונפק""מ כשיפלו הנכסים לפני יבם דגריע מבעל אם תהיה ידו שווה ליד האשה או פחותה.<br>ואביי ס""ל ידו כידה, ואצל שומרת יבם היא עדיפה. ולזה יכל להעמיד המשנה כשנפלו הנכסים בחיי הבעל, ואפ""ה אמרי ב""ה דנכסים בחזקת יורשי האב.<br>ורבא ס""ל דידו עדיפא מידה, וע""כ דמתני' רק באופן שנפלו הנכסים בעודה שומרת יבם."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רבא פירש דהחילוק בין רישא דמתני' לסיפא בנכסי היבמה הוא משום שבסיפא עשה בה מאמר, ואמרו דר""א ס""ל כרבא. איך הוא מתאים עם מה דס""ל לר""א דמאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה? (2)"	"איפוך ור' חנינא אמר כרבא ולא ר""א.<br>ר""א אמר רק דאין המאמר מועיל לפוטרה בגט ובעיא חליצה, אבל אה""נ דמהני גם לעניין הנכסים."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אביי פירש במשנה דרישא כשנפלו הנכסים בעודה שומרת יבם, וסיפא כשנפלו בחיי הבעל.<br>איך משמע במשנה כדבריו?<br>ומה קשה לדעתו?	"מדנקט נכסים הנכנסים והיוציאים, והיינו נכנסים לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל לרשות יבם.<br>אך קשה לדידיה מ""ט פליגי רק לאחר מיתה, ולא פליגי בחייה ולפירות."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תנן דכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר.<br>לאיזה עניין היא אינה כאשתו? ומה הטעם? <br>ובאיזה אופן ישתנה הדין? ומדוע?	שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ומשום דאשה הקנו לו מן השמים.<br>ואי לית לה מראשון כגון שאין לו נכסים, יש לה משני, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה כוונת המשנה במה שכנסה היא כאשתו לכל דבר? (2) ומה החידוש בזה? ומנ""ל?"	"שמגרשה בגט וא""צ חליצה, אע""ג דכתיב ויבמה שעדיין יבומין הראשונים עליה.<br>וכן מחזירה, ולא נימא דהשתא קיימא עליה באיסור אשת אח.<br>וילפינן להו מקרא ד'ולקחה לו לאשה', כיון שלקחה נעשית אשתו לכל דבר."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה קודם חליצת גדול או ביאת קטן ומדוע?<br>ומה דין חליצת קטן וחליצת גדול ומדוע?	"לל""ק פלוגתא דריו""ח וריב""ל אי חליצת גדול קודמת לביאת קטן משום דמצווה בגדול, או ביאת קטן קודמת, דחליצה במקום יבום אינה מצווה.<br>לל""ב לכו""ע ביאת קטן קודמת. והמחלוקת אם חליצת גדול קודמת לחליצת קטן דמצווה בגדול, או דכל המצווה בגדול היא רק ביבום ולא בחליצה."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגדול לא רצה?<br>ואם גם האחים לא רצו?<br>וחוזרים למה? ומדוע דווקא לו?	"הולכים אצל אחים.<br>ואם האחים לא רצו חוזרים אצל גדול, ואומרים לו עליך מצווה או חלוץ או יבם.<br>ואי אמרינן דחליצת גדול קודמת לאחים, ובע""כ דלא רצה היינו לא רצה לחלוץ, הא דחוזרים אליו היינו חוזרים לכפותו.<br>ומה שכופים דווקא אותו הוא משום שעליו מוטלת המצווה."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבוא למדינת הים אין שומעים לו.<br>מדוע היה מקום לומר שעדיף להמתין? ומ""ט מ""מ אין ממתינים?"	"אי ביאת קטן קודמת, להמתין לו שיגדיל דאולי ירצה לייבם. ובגדול משום מה שגדול קודם, או משום מה שביאה קודמת.<br>ומ""מ אין שומעים לו, דשיהוי מצווה לא משהינן."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מצוות יבום קודמת למצוות חליצה מעיקרא ובזמן הזה?<br>ומה השתנה בין הזמנים?<br>והאם בזמן שמצוות חליצה קודמת כופים לחלוץ? ומדוע?	"מעיקרא שהיו מתכוונים לשם מצווה לכו""ע מצוות יבום קודמת.<br>כשאין מתכוונים לשם מצווה לאבא שאול דהו""ל פוגע בערווה מצוות חליצה קודמת.<br>ויש שחזרו ואמרו מצוות יבום קודמת, ולא משום דאכשור דרי, אלא משום דס""ל כרבנן דלא קפדינן שיבוא לשם מצווה.<br>ואף אי מצוות חליצה קודמת מ""מ לא כפה רב לחלוץ, דביבם תלי רחמנא אם רוצה לחלוץ ואם רוצה ייבם."	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה שכתב רב יהודה בגט חליצה, ""ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא ניהו"" איך נודע? (2) ומה ההלכה?"	מח' אי דווקא בשני עדים כשרים, או אף בקרוב ואשה משום דהוא גילוי מילתא.<br>וההלכה דהוא גילוי מילתא וגם בקרוב ואשה.	יבמות דף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"איתא בברייתא יבמה יבוא עליה מצווה, שבתחילה היתה היתר ונאסרה, ושבה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון. ת""ל יבמה יבוא עליה מצווה.<br>וה""נ גבי ואכלוה מצות, דמעיקרא היתה המנחה בכלל היתר, ונאסרה ושבה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון, ת""ל מצות תאכל.<br>מה כוונת הברייתא בשני המקרים למסקנת הגמ'? (לרב יצחק בר אבדימי ולרבא)"	"לרב יצחק בר אבדימי, קמ""ל דיבמה יבוא עליה דווקא לשם מצווה כאבא שאול, אע""ג דמעיקרא היתה מותרת לשם נוי ואישות, קמ""ל שלא חזרה להתירה הראשון. וכן גבי מצות קמ""ל דדווקא מצות ולא חלוט אף שמעיקרא היתה מותרת בכך.<br>לרבא קמ""ל דיבמה יבוא עליה יש מצווה בכך ולא נימא דאם ירצה יחלוץ לכתחילה. דאע""ג דמעיקרא היתה רשות עליו לא אמרינן דתחזור להתירה, אלא היא מצווה. וה""נ באכלוה מצות אי""ז רשות בעלמא כמו מעיקרא ונאמר שאם ירצה תהיה האכילה בכהן אחר, אלא יש מצווה בדבר."	יבמות דף לט		
